אמרי בינה
סדרא קדמאה – בטורא דסיני קלא נפיק ואמר "בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו". בשנין אלף ותשע מאה ותלתין ותמני בתר חורבן ביתא תתובון גבר לאחסנתי', ושתא בתר שנין אלין הוא יובלא רבתא, ויובלא משמט בשרויא בכן בקדמיתא יתובון עמא קדישא לאחסנתיהון.
אמר ליואה ודאי דא הוא ברירה דמלה: בשנת היובל בארבעין ותמני יובלא בשרויא באמצעותא בסופא בסופא ודאי כדאת אמר "אני ה' בעתה אחישנה", תא חזי חמשין ותשע שמיטין מנו עמא קדישא כד קם ביתא וכד חריב ביתא אפסקו למימני, ועד זמנא דפורקנא מאתן ושבעין ושבע שמיטין דלא אימני רזא דהא "הלא הוא כמוס עמדי", וי וי לון דאוריכנא פורקנא דשכינתא קדישתא עוד עדנין ופלג עדן סימנא אמת מאר"ץ תמצח. אמ"ת: אל"ף מאו"ת תש"ע אר"ץ בתרין חושבנין ג"ש.
אמר נהוראי ודאי נהירין ויציבין מילין אלין וחושבנא דקרא הדין הכי הוא ודאי רמיזא פורקנא דעמא קדישא בהדין קרא וחבריא יודעין דא, ושתא בתר שנין אלין הוא יובלא רבתא, יציבא הא מלתא ונדעינה מהדא דגמרינן ותנינן ארבע מאה ותמני באלף רביעתא לשנין דאדם קדמאה דהיא ארבע מאה ותשע באלף רביעתא למולדא בהר"ד משתא דתהו דגמרינן מנביאיא שמא קדישא ודחילא ונפיק מן מ"ב אתוון בפתיחת אורייתא.
בראשית וב"הו ויאמ"ר ויב"דל
ודא איהו "פתחו לי שערי צדק אבא ב"ם", בארבעין ותרין אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה והכי אוקמוהו מארי מתניתין ללב"י גליתי ולאבריי לא גליתי, לבי שם בן ארבעים ותרין, אורייתא דבכתב אתקריאת לבי, ואורייתא דבעל פה אתקריאת פומא. מלבא לפומא לא גליא, ללבי גליתי דאינון שבעין ותרין סנהדרין, אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאבריי לא גליתי, ופורקנא בלבא תליה דאתמר ביה הלב רואה, ובגין דא "כי יום נקם בלבי", והא אוקמוה "חי ה' שכבי עד הבקר" אומאה בח"י דאיהי כליל ח"י ברכאן דצלותא דביה תליה פורקנא וביה אתגליה דאיהו יסוד חי עלמין אתמר ביה "והיו עיני ולבי שם כל הימים", אית מנהון דישראל עיינין הדא הוא דכתיב "והיה אם מעיני העדה", ואית מנהון לבא דאתמר בהו, הלב מבין לב יודע, ומבני יששכר יודע"י בינה לעתי"ם, עתי"ם במ' רבתי דמנצפ"ך סליק לחושבן תתר"ף חולקי שעה חושבנא דסיהרא, לבי גליתי לב"י בחושבן מ"ב לאיבר"י לא גליתי אינון רנ"ב שיעורא דקומה, שבע זמנין מ"ב סבובי סיהרא סלקין לחושבן יודע"י צד"ק סבובי סיהרא, וכד סליק חושבנא דדא יודעי צדק סלקין עמהון מ"ב סבובין שבת וינוחו ב"ם כל ישראל מקדשי שמך. ובאסתלקותהון יסתלקו שאר סבובי סיהרא רנ"ב בר"ן יח"ד כוכב"י בוק"ר, דאינון רנ"ב איברין קומתא דאימא אם הבנים, ויסלקין צלותין ובעותין דישראל "ראה "נא "בעניינו, וכולהו עלמי יהון בחדוותא ושלמא בשלמתא, בזמנא ידועא לחבריא אמרו לצדיק כי טו"ב ש"א א"ת מספר בני ישראל ש"א סבובי סיהרא חרותא דיובלא ארבעין ושבע שרויא דיובלא יוב"ל, בההיא זמנא כל דינין אתכפין דאתמר בה "בלע המות לנצח", בההוא זמנא השתרר"ה דוי"ד מל"ך ישרא"ל ח"י וקי"ם וסיהרא תהוי בשלמתא, רזה דמלה "וה' ברך את אברהם בכ"ל", חושבן ב"ן דכורא, ודרור תהוי לדכורא עם נוקבא. כמה צפרין מצפצפין בצלותון לגבי דאמהון דאיהו אימא קדישא, ועלה אתמר "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה", דא אימא עלאה יובל דאתמר בה "וקראתם דרור בארץ".
בשנין אלין סליקו בנ"י מבבלא ובנו מקדשא יקירתא ולבתר שית שנין סלק עזרא ומקדיש קדושתא דארעא קדושתא דלעלם, ולמימני שמיטין ויובלין על דעתא דרבי יהודא בר אלעאי דסבר שנת חמשין שתא דיובלא מימני לקדמיתא ולבתריתא. לשמיטא קדמיתא למיקרי שנת חמשין ולמעבדיה יובלא, ולבתריתא למהוי אתחלתא דשביעתא. ובשתא ארבע מאה ועשרין לבנין ביתא אחריב ביתא, "והארץ הית"ה תה"ו ובה"ו". כד אתחריב בית ראשון "וחש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם". כד אתחריב בית שני כחושבן הית"ה וגומר יהון בהיין (?) ארבע מלכותא דסליק לחושבן אש"ם אל"ף שמנ"ה מאות ושבעים וחמשה, "אשם אשם לה'", דיתאבידו מעלמא סמא"ל ובת זוגי' וכל בני ש"ת בשבע מאה באלף שתיתאה וארבע יתירין רמזא לארבע מלכותא דאוקמוה: תהו דא בבל, ובהו דא מדי, וחשך דא יון, על פני תהום דא אדום. דבזמן שלטנהון סיהרא תהו מפגומו דילה ש' סבובין כחושבן והאר"ץ תרין יתירין רמזא לתרין מקדשין דאחרבו דאתמר בהו "והארץ הד"ם רגלי", ודסלקין "תשל"ח רוחך יבראון ותחדש פנ"י אדמה", דבזמן שלטנהון אתמר בדוד מלכא "חללת לארץ נזרו", ולא דחיל סמא"ל מן קודשא בריך הוא דאיהי שמים ואחריב ביתא בשתא ארבע מאה ועשרין לבנין ביתא תמני מאה ועשרין ותשע באלף רביעתא למולדא דתהו מוצאי שביעית הוה ואחריב ביתא זמנא דזמינא לפורענותא. כד חריב ביתא ברישא, מוצאי שביעית הוה, ומוצאי שבת הוה, ותשעה באב הוה, וכן בתנינא, ומזמנא דשריאו למימני שמיטין ויובלין, ארבע מאה וארביסר כד קם ביתא, עד שנין אלף ותשע מאה ותלתין ותמני בתר חורבן ביתא, סליק תרין אלפין ותלת מאה וחמשין ותרין שנין, ואשתכח בהון ארבעין ותמני יובלא מנינא דיובל, וביובלא אלין תלת מאה ותלתין ושתא שמטין. חמשין ותשע שמיטין, דבהון ארבע מאה ותליסר שנין, רמזא דמלתא הזא"ת, אימני כד קם ביתא ובתשעה באב בחדא שתא דשביעתא שתין אחריב מקדשא, ואפסקו למימני, ומאתן ושבעין ושבע שמיטין דלא אמני. רזא דהא "הלא הו"א כמו"ס עמד"י" מנא מנא חושבנא דדין בדרכא ידועא לחכימיא ותשתכח כדקא יאות, הדא אמרה בדרכא דגמטריאות פרפראות לחכמה, וברם רזא דא סוד ה' ליריאיו, דלאו בלאותא דרזא דמהימנותא, ובריש יובלא דארבעין ותשע, חרותא דיובלא ארבעין ותמני, בשתא שבע מאה ושתין ותמני באלף שתיתיאה, יובלא רבתא ויתבון עמא קדישא באחסנתיהון, ובההוא זמנא סליק ה' על דרגא דיליה דאיהי שש מעלות לכסא וגומר. ה' חמשת אלפים לבריאת עולם, ו' אלף הששי ברמ"ח ובשמאלא דתמן לבא ליטול נוקמין מאומין דעלמא ורזה דמלה "כי יום נקם בלבי". בשתא קדמאה בטרן שמטיא תליתאה ביובלא ום תליתאה.
אמר זעירא באלפא ביתא תנינא כתיב "צעק לב"ם" וכו' "חמ"ת בת ציון הרדי כנחל דמעה" וכו' "אל תדום ב"ת עינך" וכו' וי וי דהאי מלכו די נחשא, מלכותא חשוכא דאתחשבו נהורין דאתמר בה "וחשך על פני תהום", ופסקו חזוון נביאיא מלכו די תשלט בכל ארעא, ושלטן יהיב לה, לאדכרא מלכוותהון בשטרא, וארכו בחיין יהיבת לה, אלפין ותלת מאה, עד זמן ועדן שבע מאה וארבעין ותמני באלך שתיתאה, ועד זמנא דא הוא מועד מועדים וחצי מחורבן מקדשא קדמאה, ותלתא זמנין סתר ופלג, כדכתיב "והסתרתי פני מהם", "ואנכי הסתר אסתיר פני", אסלק שכינתי מנהון ארונא דקודשא ואוריא ותומיא, דלא הוון במקדשא תנינא, ועד זמנא דפורקנא דידועא לחכימיא, "אז תר"ן לשון אלם", "וקרקר כל בני ש"ת" באלף שתיתאה. ובשבועות יפקון בזכותא דמשה דאיהי מתן תורה, רחמי וביה "כנשר יעיר קנו", באלף הששי ברמ"ח בושמאלא דתמן לבא, ברמ"ח שנין בתרא דאמציעותא דאיהי ת"ק שנין דסלקין לחדא, "תשמ"ח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה'", ורזא דמלה "כי יום נקם בלבי" ודאי אתכלילין בעמודא דאמציעותא, עמודא דאמציעותא מתמן אתייהיבת אורייתא דאיהו כלילא דימינא ושמאלא, בחמ"ת תפארת, "כתפארת אדם לשבת בית", ובההוא זמנא "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", אור דעינא הוא עמודא דאמציעותא, בת עין ביתא דילה, בההוא זמנא שכינתא עלאה "כנשר יעיר קנו" דאיהו ירושלם. ובספרא דגברא חמודא קחזינן בתרין עדנין בשתא שית מאה וארבעין ותשעין באלף שתיתאה, ערב בקר ונצדק קדש, עד זמנא דא "ותשלך אמת ארצה" "תת וקדש וצבא מרמס" "אלפים ושלש מאות" מזמן פקודא קדמאה לגלוותא על ידא משיח נגיד. וי וי מהאי זמנא דיתי ערבאי קטפאי בשתא ארבע מאה באלף חמשאה, "ולתת שקוץ שמם" על אתר קדש קודשין, ולבני ביתא ועמא טמאה יעלון פגריהון בהאי ביתא זמנא ידועא אלף מאתן ותשעין. בההוא זמנא עשן יתר לגבי שמאלא לאעברה מתמן סמא"ל ומיד סליק עשן אחרא דאיהו עשן הקטרת לקטרא ולקרבא ימינא בשמאלא דעמודא דעשן איהו עמודא דאמציעותא, איהו עשן הקטרת, "בזאת יבא אהרן אל הקדש", קץ הימין והמשכילים יבינו מאירי בריח התיכון, עוברא דדשא סת"ר סתום וחתם קץ הימין עד ע"ת קייץ משו"מרים לבק"ר שמרי"ם לבק"ר בתרין יומין מקדמת יומא דחורבנא נפקת מלתא בסופא "עצר"ת תהיה לכם", "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" "והמשכילים יבינו ויזהירו כזהר הרקיע". בשביעי לעצרת, שבת שבתון, ובההוא זמנא דיתבני בניינא על ידא דקודשא בריך הוא לעילא ותתא, אתמר בשבינתא עלאה ותתאה: "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים",
ישמחו השמים ותגל הארץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה