דניאל יב:ט - ויאמר לך דניאל, כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ.פסוקים אלה בסוף ספר דניאל מהווים תשובה מאת מלאך ה' לדניאל על שאלתו "מה אחרית אלה", ולכן הם צריכים להיות תשובה אשר אפשר להבינה. יש כמה שאלות ערקיות שהפסוקים מעוררים:
דניאל יב:י - יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, והרשיעו רשעים, ולא יבינו כל רשעים, והמשכלים יבינו.
דניאל יב:יא - ומעת הוסר התמיד, ולתת שקוץ שמם, ימים, אלף מאתים ותשעים.
דניאל יב:יב - אשרי המחכה, ויגיע לימים אלף, שלש מאות שלשים וחמשה.
דניאל:יג - ואתה, לך לקץ, ותנוח ותעמד לגרלך, לקץ הימין.
- מתי זה "עת הוסר התמיד"?
- מתי זה "לתת שקוץ שממ"?
- הימים הנזכרים כאן הינם ימים או שנים?
- מהו עצם הסתימה וחתימה שעשה דניאל כפקודת המלאך?
- האם 1290 ו1335 הם שני מניינים נפרדים או מניין אחד?
מיד דאסתלקו, וילכו בלא כח לפני רודף, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, כל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, דאינון שבעין שנין, בתר אלף ומאתן שנין, דאתחרב בי מקדשא, ואית דחשיב לון משבוטל התמיד, בגין דבדרגא דיעקב תליא קץ דפורקנא, דדרגיה אמת, הדא הוא דכתיב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, דאיהו סימן אלף מאתים תשעים, ואית דאוסיף ביה ב', קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, לדעת בארץ דרכך, אוף הכי ארץ, אלף ר"ץ, מאתים ותשעים, לקיימא בהון אמ"ת מאר"ץ תצמח, כד יהון לבר כחושבן אר"ץ, אבל גזר דינם שבעים שנים:
מיד שהסתלקו, וילכו בלא כח לפני רודף, וגבלל זה, לימדו בעלי המשניות, כל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, שהם שבעים שנים, אחרי האלף ומאתים שנים, שנחרב בית המקדש. ויש שמחשבים אותו מהזמן שבוטל התמיד, משום שבדרגה של יעקב תלוי קץ הגאולה, שדרגתו אמת, וזה משכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, שזה סימן לאלף מאתים תשעים, ויש שמוסיפים עוד שתים, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, לדעת בארץ דרכך, אף כאן ארץ (ראשי תיבות) אלף ר"ץ, מאתים ותשעים, לקיים בהם אמ"ת מאר"ץ תצמח, כשיהיו בחוץ, כמו חשבון אר"ץ, אבל גזן דינם שבעים שנים.
- בית שני נחרב בשנת 3828 (בזוהר, הולכים לפי מניין השנים של הסדר עולם רבא)
- אחרי החורבן, יש 1290 שנים. ויש שמחשבים משבוטל התמיד, הרי 20 שנים לפני כן בשנת 3808.
- ויש שמוסיפים עוד 2 שנים, כלומר מה1290, מורידים רק 18 שנים, ולא 20.
- ולכן, מעת החורבן, 3828, יש להוסיף 1272 שנים, שהם 1290 שנים מעת הוסר התמיד, ואז נגיע לשנת 5100.
- עת הוסר התמיד קשורה להפסקת קרבן התמיד בבית המקדש, כפי "פשט" הדברים.
- הימים הנזכרים הינם שנים, ולא ימים כפשוטם.
- 3339+1272 = 4611, 851 למניינם.
- 3175+1272 = 4447, 687 למניינם.
- מעת הוסר התמיד - הפסקת קרבן התמיד על ידי הבבלים בבית ראשון.
- תת שקוץ שמם - בנין כיפת הסלע.
החלק הבא, הוא עוד עומד לפנינו. מאחר ומצאנו את משמעות הפסוק הראשון, וה1290 כבר התקיים, זה נותן לנו תשובה לגבי השאלה האחרונה: האם המספרים 1290 ו1335 הם מניין אחד או שני מניינים. לפי זה, והעובדה שלא היתה גאולה לפני שנת 4500, המציאות מכריחה אותנו לבוא למסקנה שהם שני מניינים, אחד אחר השני.
אם 4447 מהווה סוף המניין הראשון, נשים את 4448 כהתחלת המניין הבא.
4448+1335 = 5783
אשרי המחכה, ויגיע לימים אלף, שלש מאות שלשים וחמשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה