יום הששי

יש בידינו מסורת יהודית קדומה, מבוססת על תהלים צ:ד, שששת הימים בהם נברא שמים וארץ הם רמז לששת אלפי שנים של תולדות בני אדם. ראה תלמוד בבלי סנהדרין צז עמוד א', רמב"ן לבראשית ב:ג, ופרק א' לספרא דצניעותא. מכל ימי בראשית, תיאור מפורט לפי שעות היום יש לנו רק על יום הששי, במפורש בכמה מקומות.

חוץ מתיאור לפי שעות היום, יש לנו שתי מסורות לגבי כיצד סופרים את אותן השעות. בפרקי דרבי אליעזר (ברוב המהדורות, פרק מ"ח, ואחרות במ"ז), מובא ששעה אחת הוא אלף שנים בשנים עשר חלקים, 83 שנים ושליש שנה. בשעות הלילה אין מעשה בריאה, ולכן לא באים בחשבון.

לעומת זאת, בספר קול התור, האלף הששי מחולק לעשרים וארבעה חלקים, כל שעה 41 שנים ושני שלישי שנה. אור הבוקר זורח משנת 5500 ואילך.

עלינו להבין שאלו ואלו דברי אלקים חיים. למיפוי נכון של רעיון זה יש השלכות חשובות לימינו.

12 שעות באלף הששי

שעה ראשונה - 5000 - 5083.33 - הוצבר עפרו - אחרי אלף החמישי שכולו גלות, כל היום דוה, התגלות הזוהר.

שעה רביעית - 5250 - 5333.33 - נזרק בו נשמה - תורתו של האריז"ל הגיעה לעולם.

שעה שביעית - 5500 - 5583.33 - נזדווגה לו חוה - זמן פירוד בין תרין המשיחין.

עשירית 5750 - 5833.33 - סרח (כלומר חטא) - מובא בקבלה שהשורש בחטא אדם הראשון הוא אותו שורש כמו הערב רב. בנוסף, מובא בשער הגלגולים שבדור האחרון, יתגלגל דור המדבר עם הערב רב. בקול התור, מובא שהדור לפני הסוף מסתיים בשנת 5750. הרמז הוא לגלגול דור המדבר לאחר מכן. הכוונה בזה שהשעה העשירית היא השעה שבו עלינו לתקן את המעוות, לתקן את החטאים שנעשו במדבר.

סיפור ה12 שעות הוא על עם ישראל עם תרין המשיחין בראש, במטרה להביא תיקון למה שנפגם בגן עדן בהתחלת הסטוריה על ידי תיקונים למה שנפגם בדור המדבר. ולכן חובה היא עלינו ללמוד טוב את הנעשה במדבר על מנת לתקנו, ולא ליפול בבור שוב.

24 שעות באלף הששי

בביאורו לפרק ה' לספרא דצניעותא, מסביר הגר"א שששת הימים של מעשה בראשית מרמזים על התפתחויות מסוימות בעולם העליון. הנה ציטוט:

וביום ו' תוצא הארץ כו' עולם הבריאה. ואח"כ שנשלם הכסא נעשה האדם תיקוני נוקבא ונסירתה. ואח"כ זו"נ דבריאה וזיווג זו"נ כמש"ל

ונודע לנו שכוונתו לשעות היום, כמו שהוא כותב במפורש אחר כך:

ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה

הרעיון הפשוט הוא שכל התיקונים המוזכרים מהווים מפה להסטוריה, והמפה לפי שעות הימים. מובא במקומות אחרים, כמו פתחי שערים לר' יצחק אייזיק חבר, שהנסירה, המקבילה לעשיית חוה מאדם הראשון, היא מיד לפני הגאולה.

שעה שביעית - 5750 - 5791.66 - נזדווגה לו חוה - הנסירה. זה לא בהכרח שהתהליך שטוח על פני השעה בשלמותה, אלא שקורה בתוכה.

תהליך הנסירה בקיצור:

בזמן הספירה לטצ"ץ, ז"א ונוקביה עומדים אחור באחור, ונוקבא מקבלת אור מאבא. בעת הנסירה, יסלק אבא את אורותיו למעלה למעלה, וחושך יכסה את הנוק'. בגלל חושך זה, כל הגבורות הולכות אליה מז"א, והס"א מתחזק ותובע דין. האור של אבא עולה עד שהוא מאיר באימא, ואז היא נותנת מוחין לז"א.

נראה שזמן החושך מתחיל, שמרומז בשער מאמרי רשב"י, פרשת וארא, בחצי הראשון של שנת 5772, כשנתייםמעכשיו בשתלום תק"ו ופלגא מימינא. כידוע, השכינה הולכת לגלות איתנו. ראה רש"י לדברים ל:ג. ולכן החושך שבא לשכינה יתבטא כחושך על עם ישראל בארצות הגולה. סכנה גדולה עומדת לפנינו.

האור שיאיר באימא יבוא בשנת היובל, שיובל מסטרא דאימא. לידת המוחין תהיה בזמן עטרת היסוד, ואז הנוקבא למעלה חוזרת פנים בפנים, ולמטה השכינה חוזרת לציון בזמן תשלום תק"ו ופלגא משמאלא.

הנסירה היא כאב נצרך שמביא את הגאולה השלמה, אם לא כבר זכינו במעשינו הטובים לגרום לאותם התיקונים למעלה. הנסירה תקרה, אין דרך להמלט מה"די אן איי" של זמן. השאלה היא אם ידחפו אותנו מגלות או אם נעשה כך בבחירתנו לפני בוא החושך. אם נזכה, נתקן את חטא המרגלים.

ספר מקוון על היובל והגאולה

לחץ כאן.

תמצית דברים על ברכת החמה

כל הדברים הכתובים כאן הם מובאים באריכות יותר כאן באנגלית.

לפי ההלכה הפשוטה, נקום מוקדם ערב פסח כדי לברך "עושה מעשה בראשית" אחרי ראית השמש.  ההלכה הפשוטה אומרת שכל כ"ח שנים אחרי שנה 1, מברכים הברכה הזאת, כי באותו זמן, החמה חוזרת למיקומו בשמים אשר בו נברא באותה שעה בשבוע שנברא שהיא שעה ראשונה ליל רביעי.

ברצוני להרחיב כאן, לפי המקור הגדול לענין מחזור החמה, והוא פרקי דרבי אליעזר פרקים שש ושבע.

בפרק ו' של פרקי דרבי אליעזר, מתואר מחזור החמה.  בכל שנת חמה יש שלוש מאות ששים וחמשה ימים ורביע יום (וזה לפי תקופת שמואל).  אם תקופת ניסן (האקווינוקס של האביב) נופלת בתחילת הלילה, בשנה הבאה היא תיפול בחצי הלילה, וכן הלאה.  אחרי ארבע שנים, תקופת ניסן תחזור לתחילת הלילה, וזה נקרא מחזור קטן של החמה.  אבל בכל זאת, תקופת ניסן לא נופלת באותו לילה כפי שנפל בראשונה.  כדי לחזור לאותו הלילה, צריך שבעה מחזורים קטנים של החמה, ולכן רגע של תקופת ניסן חוזרת למקומו בשבוע אחת לכ"ח שנים.

לכל זה אין כל כך חידוש.

אחרי זה, פרקי דרבי אליעזר נכנס לענין הלבנה.  מובא שבין מולד למולד יש עשרים ותשעה ימים, שתים עשרה שעות, ותשצ"ג חלקים, בדיוק כפי שמובא בגמרא.  ואם כן, שנת לבנה הוא פי שתים עשרה, כלומר שלש מאות חמשים וארבעה ימים, שמונה שעות, ותתע"ו חלקים.  והנה הפלא: חז"ל מראים לנו שהם יודעים בדיוק אורך שנת לבנה, והם בונים מחזור קטן של לבנה ככה אם אי דיוק בולט: 

1.  קח שנת לבנה

2.  תזרוק את החלקים, ותקבל אורך שנה שמסתיים בשמונה שעות, שהוא שליש יום.

3.  אורך שנה זה פי שלוש מחזיר אותנו שוב לתחילת הלילה, ולכן מחזור קטן של לבנה הוא שלוש שנים, ומחזור גדול של לבנה הוא כ"א שנים.

ממשיך הפרקי דרבי אליעזר:  עכשיו יש לנו שני מחזורים, הלבנה של כ"א שנים והחמה של כ"ח שנים.  כל כמה זמן הם נפגשים?  כל שמונים וארבע שנים, שזהו שעה אחת של הקדוש ברוך הוא.

בעיות בולטות:

1.  מחזור הלבנה, כפי שראינו, בנוי מאי דיוק בולט, אחרי רמה גבוהה של דיוק מקודם בחישוב שנת הלבנה.

2.  שנת הלבנה אין לה עיבור, ולכן כל שנה מתרחקת שנת חמה משנת לבנה כעשרה ימים, עד שאחרי שמונים וארבע שנים הם בכלל בהפרש של כמעט אלף ימים!

3.  בפרק מ"ח של פרקי דרבי אליעזר, מובא ששיעבוד מצרים היה שמונים ושלש שנים ושליש שנה, שזה אלף שנים מחולק לשנים עשר חלקים, שזה שעה אחת של הקדוש ברוך הוא.  אם כן, הם כבר ידעו ביתר דיוק את המספר, אם כן למה עשו כל המתמטיקה ככה כדי להביא אותנו רק לזה?

אלא שכל המדרשים האלה הם כיסוי למחזורים אחרים.

1.  כפי שניתן לראות את הכ"ח כארבע שנים שבע פעמים, גם ניתן לראות את זה להיפך, שבע שנים ארבע פעמים.  שבע שנים הם המחזור של כוכבי הלכת.  כלומר אם תקופת ניסן נופל בשבתאי השנה, לא תיפול שוב בשבתאי כי אם אחרי עוד שבע שנים.  וכן מחזור זה מרומז במסכת עירובין דף נ"ו עמוד אלף.

2.  אם מחזור קטן של חמה הוא ארבע שנים ושל לבנה שלוש שנים, אז הם נפגשים אחת לי"ב שנים.  ראה ששיתא אלפי שנין, אפשר לחלק לחמש מאות מחזורים של שתים עשרה שנים.  מחזור של י"ב שנים מובא כאורך מחזור של צדק.  אם תסתכל בשעות תקופת ניסן, אחרי כל שש שנים הוא מתקדם שש שעות בשבוע, ואחרי שתים עשרה שנים הוא מתקדם יום שלם.  כלומר יש חמש מאות "ימים" בשיתא אלפי שנין.  לעוד מקרים של חמש מאות, ראה ירושלמי ברכות א:א, זוהר וירא כ"ז והאריז"ל שם, וספר קול התור.

המחזורים האלה מהווים התחלה לחישובי קץ בחז"ל שכוללים אלה שמובאים בזוהר.  הסיבה שברכת החמה אינה תואמת את המציאות האסטרונומית היא לא שחז"ל לא ידעו מדע, אלא שלא כיוונו לקבוע דבר על המציאות האסטרונומי אלא שרצו לכסות סודותיהם על הבנתם על העולם כולו.