יום ראשון, 20 ביוני 2010

מאיילת השחר עד שתנץ החמה

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ד:ב:
אמר רבי חצנא מאיילת השחר עד שיאור המזרח, אדם מהלך ארבעת מילין.  משיאור המזרח עד שתנץ החמה, ארבעת מיל.  ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל?  דכתיב (בראשית יט) וכמו השחר עלה וגומר, וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה.  ומן סדום לצוער ארבעת מיל?  יותר הוון!  אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהן הדרך.  ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל?  כמו וכמו, מילה מדמיא לחבירתה. אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא.  זימנין דהיא מקדמא, וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון, כמין תרין דקורנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין . דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. מאי טעמא (מיכה ז) כי אשב בחושך, ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך (שם) וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ (שם) ליהודים היתה אורה ושמחה. 
מאמר הגאולה של הרמח"ל חלק א':
דע כי לגאלה נמצאו שני זמנים, ומצאנום בגאלת מצרים ובגאלת בבל, ונודע לנו שכן יהיה בעתידה להגלות במהרה בימינו.  ועל אלה שני הזמנים נאמר הפסוק שהתחלתי בו בראשונה (מיכה ז, ח): "אל תשמחי איבתי לי" - זהו הזמן הראשון ונקרא "פקידה".  "כי אשב בחשך, ה' אור לי" - הוא השני, ונקרא "זכירה".
מאיילת השחר עד עלות השחר יש מהלך ארבעה מילין, ומעלות השחר עד שתנץ החמה, יש עוד מהלך ארבעה מילין.  נראין לי הדברים שאיילת השחר היא הפקידה והנץ החמה מהווה הזכירה, וכל מיל הוא זמן של שמיטה אחת, שבע שנים.  ולכן ארבעה מילין, הרי כ"ח שנים, כמחזור הגדול של החמה.  ובגלל ה"וכמו" של "וכמו השחר עלה", יש שני מחזורים של החמה בין הפקידה לזכירה, נ"ו שנים, תשכ"ז לתשפ"ג.

יום רביעי, 24 בפברואר 2010

מדרש כי תזריע

יב:א. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

אל משה – דווקא אל משה, כי הסוד נקרא אורייתא דמשה.

ב. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא.

אל בני ישראל – ולא לאומות העולם, מכאן אסמכתא למה שאמרו בכתובות קי"א בעניין השבועות שלא יגלו את הקץ.
זכר – לרמז על ו' קצוות, שהן כנגד שיתא אלפי שנין שהן הארבעים יום המוזכרים כאן.
וטמאה שבעת ימים – כל טומאה צריכה התטהרות.  מה שבעת ימי טמאה, יש שבעת ימי התטהרות בשיתא
אלפי שנין מתוך הארבעים יום, שזה אלף וחמשים שנה. כנגד הטומאה, יעמדו שלשת בתי מקדש בהר הבית לתיקון.
כימי נדת דותה תטמא – מה טומאה כאן מביאה התרחקות, התטהרות כאן מביאה התקרבות לשכינה.

ג. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.

וביום השמיני – מרמז על עטרת היסוד שמתחילה להתגלות לקראת סוף ימי טהרה.

 ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.

ושלשים יום ושלשת ימים – כאן נגזר ימי גלותינו ממקום המקדש.
תשב – כאן שבועה על ישראל שלא ימרדו באומות העולם.
בדמי טהרה – שאין צורך בתיקון של התטהרות במקדש.
בכל קדש לא תגע – כאן שבועה לאומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי, כלומר אמר להם לא ליגע בעם קדשו.
ואל המקדש לא תבא – מכאן שעל ישראל לא לעלות בחומה להר הבית.
עד מלאת ימי טהרה – מה לעיל אצל רבקה וימלאו ימיה ללדת ותלד מיד, אף כאן, עד מלאת ימי טהרה, שיבואו ישראל לבנות מקדש מיד בתום ימי טהרה.