מדרש כי תזריע

יב:א. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

אל משה – דווקא אל משה, כי הסוד נקרא אורייתא דמשה.

ב. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.

אל בני ישראל – ולא לאומות העולם, מכאן אסמכתא למה שאמרו בכתובות קי"א בעניין השבועות שלא יגלו את הקץ.

זכר – לרמז על ו' קצוות, שהן כנגד שיתא אלפי שנין שהן הארבעים יום המוזכרים כאן.

וטמאה שבעת ימים – כל טומאה צריכה התטהרות.  מה שבעת ימי טמאה, יש שבעת ימי התטהרות בשיתא
אלפי שנין מתוך הארבעים יום, שזה אלף וחמשים שנה. כנגד הטומאה, יעמדו שלשת בתי מקדש בהר הבית לתיקון.

כימי נדת דותה תטמא – מה טומאה כאן מביאה התרחקות, התטהרות כאן מביאה התקרבות לשכינה.

ג. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.

וביום השמיני – מרמז על עטרת היסוד שמתחילה להתגלות לקראת סוף ימי טהרה.

 ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.

ושלשים יום ושלשת ימים – כאן נגזר ימי גלותינו ממקום המקדש.

תשב – כאן שבועה על ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

בדמי טהרה – שאין צורך בתיקון של התטהרות במקדש.

בכל קדש לא תגע – כאן שבועה לאומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי, כלומר אמר להם לא ליגע בעם קדשו.

ואל המקדש לא תבא – מכאן שעל ישראל לא לעלות בחומה להר הבית.

עד מלאת ימי טהרה – מה לעיל אצל רבקה וימלאו ימיה ללדת ותלד מיד, אף כאן, עד מלאת ימי טהרה, שיבואו ישראל לבנות מקדש מיד בתום ימי טהרה.